Copy

עכשווית...חדשות אמנות עכשווית

                                                               מהדורה יוני 2016

שרון גלזברג תתחיל את שהותה ברזידנסי לאמנים AFAR
האמנית שרון גלזברג, תתחיל את תוכנית שהות האמן AFAR  שבוע הבא, באחוזת הספא יערות הכרמל מסדרת מלונות האקסקלוזיב של רשת ישרוטל. שרון  היא האמנית השלישית המתארחת בתוכנית, לאחר האמנים בועז אהרונוביץ ואדם שר.
שרון היא אמנית וידאו, פיסול ומיצב, שהציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל. עבודותיה עוסקות לרוב ביחסים בין האדם לאדמה, תוצר של מחקר על מקום וסביבה. מאחל לשרון המון בהצלחה בשהות האמן. (
בצילום: פיסול לתערוכת היחיד במשכן לאמנות עין חרוד "משכן", 2015)
תערוכת הבוגרים של התואר השני MFA, בצלאל.
אם אשתקד כתבתי כי "משהו טוב החל לקרות בתוכנית לתואר השני באמנות בבצלאל", השנה אמירתי מתחזקת עוד יותר עם מבחר עבודות מוזיאליות, אמנם מצוצמם, אך איכותי ביותר. תערוכת הבוגרים המוצגת עד ה 18.06, משקפת באופן כללי אחידות מחקרית, אסתטית ורעיונית, הבאה לידי ביטוי בתצוגות טובות, וחלקן מצוינות, בחופש תפיסתי המתבטא בחופש פעולה גדול יותר. האוצרות אחידה ושוויונית בין הבוגרים, מאפשרת זרימת צפייה נינוחה, המחזקת את אמירותיהן הפרטניות של העבודות. באופן רוחבי, התערוכה עוסקת בנושאים חברתיים, מגדריים ופוליטיים אך באופן בלתי ישיר. הציפייה בזמנים כה קשים בישראל, היא עיסוק חתרני וזועק כביטוי לכל המתרחש בזירה הפוליטית חברתית המקומית. הזעקה צריכה לבוא גם מהאקדמיה, במיוחד מהסטודנטים. אך נראה כי חוסר תגובה ישירה למתרחש הינה כבר מחלה, ולא סימפטום, הרווחת על עולם האמנות, באופן כללי, מזה תקופה. אולי הגלריות השיתופיות בחלקן, לוקחות על עצמן מידי פעם, תפקיד זה. וגם תופעה זו הולכת ונעלמת.
ברצוני להציג בפניכם מבחר עבודות, שבעיניי הצטיינו לא רק כתוצר אסתטי, אלא כביטוי הדוק למחקר האישי תוך יציאה אל עשייה אמנותית / מדיומאלית שונה מההיסטוריה האישית של האמן. 
אמנים מציגים: מתן אורן, יובל אברהם אצילי, נעמה בוצר, דוריאן גוטליב, אלונה גולדברג, גלי גרינשפן, מיקה חזן בלום, מיכל טוביאס, קארין יציב, אליה כהן, ניב כהן, מיכאל ליאני, קטורה מנור, בוריס מרינין, גיא ניסנהויז, עדי פלומן, ברק רובין, טל רוזן אליעזר, נועה שוורץ, עיינה שני, וג'וליה בולי מבית הספר לאמנות לוצרן, שוויץ.
טל רוזן אליעזר
עבודתו של טל ממשיכה את עיסוקו באוכל, אך כאן פונה לחיבור שבינו לבין עיסוק עתיק היומין, הבורסקאות. במיצג קבוצתי, יושבים להם פרפורמרים בבריכה של סומק, ותופרים בדים מעורות של מלפפונים. עבודתו מהווה "מכניזם פועם, העוסק במקומיות במובן הרחב", לדברי טל. מחקרו עבר כברת דרך מאז התואר הראשון שבו הוא עסק בגוף האדם ולאחר מכן באוכל. הוא מצטיין בחשיבה טרנס אמנותית, אוניברסאלית והומנית, כזו המבקשת לחבר בין בני האדם: מעין אוניברסליזם עכשווי. לא לפספס את שני הצילומים של טל המוצגים במשרדה של תמר, המנהלת האדמיניסטרטיבית של התוכנית.
טל רוזן אליעזר - למרות שבמקור זה לא שייך לאף אחד, פרפורמנס מתמשך, 2016, מתוך תיעוד של הפרפורמנס,( צלם: שלמה סרי).
דוריאן גוטליב
דוריאן אמן צילום, בחר להתייחס במחווה אדריכלית לבית סטודיו הראשון שנבנה ב 1922 ע"י לה קורבוזיה - Le Corbusier, בפריז, עבור חברו האמן אמדה אוזנפנט - Amédée Ozenfant . הבית נבנה לשמש כסטודיו והיה לבין הראשונים בעת המודרנית שתוכנן ככך. דוריאן בחר ליצר חלק מהחלון המרכזי של הבית, בקנה מידה זהה למקור. פיסול אדריכלי זה, מבוצע עם אותה דייקנות ומינימליזם חזותי כמו עבודות הצילום של דוריאן. כאן,  האמן ידע לצאת מהדו מימד של הצילום המאפיין את עשייתו האמנותית, אך עדיין לשמור על המאפיינים המזהים אותו כמו: דיוק, מינימליזם וניקור חזותי. גם בעבודתו זו, דוריאן מבקש לבחון העתקה גאוגרפית מתוך כמיהה למקור, לאותנטי ולמקומי.
דוריאן גוטליב, הסטודיו (הסטודיו-בית של אוזנפנט, לה קורבוזיה, פריז, 1922), 2016, ברזל ופרספקס, 288X210X280ס׳׳מ.
אלונה גולדברג
אלונה גולדברג, אמנית וידאו וניו-מדיה, יצרה מיצב מרתק שבו היא מדמה שינויי אור, סאונד ואוויר קיצוניים, המדמים סופות אותן העולם חווה בתדירות הולכת וגדלה עם התחממות כדור הארץ.  בחלל מקורר היטב, האמנית מדמה תנאי סערות הניתנות להמחשה מבעד לקפסולות זכוכית, בהן תפאורת טבע לכוד, מסודרות כחפצים אספניים, בדומה לסידור האובייקטים בקבינטים הרנסנסיים. על קירות החלל מוקרנות עבודות וידאו של צילומי לוין של אותן סופות, בסנכרון עם סאונד הבס מתוך הקלטות של רוחות כאוטיות. המיצב בנוי היטב, ומפעיל את כל החושים. בין קור לחום, רעש אימים ושקט מאיים, בין צבעוניות מעוורת ללובן מרגיע. אלונה השכילה להעביר את חוויית הכאוס וקטסטרופות האקלים כתוצר התחממות כדור הארץ. חוויה שלא ניתן לפסוח עליה בתערוכה. 
אלונה גולדברג, No Need To Imply Anything Anymore #2,  5:25 דק׳, לופ.
ברק רובין
ברק רובין, אמן צילום, העוסק באופן רוחבי בנושאים חברתיים, על המקום, על הזהות הישראלית והחברה הערבית בישראל. ברק מציג את "הקרב על", עבודת וידאו / אנימציה המעלה תיאטרלית, דימויים מהתרבות האשורית המטפלים בקשר שבין תיאטרון למוות. השראתו של ברק החלה מסרטוני דאעש של ההוצאה להורג בפלמירה שבסוריה. האמן מעלה שאלות אודות המחזה של המוות והדיסוננס הבלתי נתפס הטמון בו. הוא מחזיר אותנו אל מקורות התיאטרון היווני, אל דיוניסוס המגלם את טבע והפריון, כאשר דמויות גזורות מתוך תבליט אשורי מהבריטיש מוזיאום, מתחלפות להן משמאל לימין, כמו מרחפות, כרוחות רפאים. עבודתו של ברק מצטיינת בביטוי מוות ואלימות באופן אסתטי, פייטני, מינימליסטי וטהור.
ברק רובין, הקרב על, טכניקה מעורבת,  04:30 דק', לופ, 2016. וידאו : טליה לוי, סאונד: שי סיון.

גלי גרינספן
גלי גרינספן מציגה מיצב פיסולי רב ממדי, המאחד עולמות עיצוב פיזיים-ווירטואליים. הרשימה אותי ההשתלטות על החלל, כל כולו מנוצל באופן פרופורציונאלי והרמוני לעיין. עבודתה מורכבת ממשטחי פי.וי.סי ביתיים, לוחות קאפה מצופות באריכים לחדרי אמבטיות, פרקטים עוטפים, משטחים לבנים. הצורות גיאומטריות, מדויקות, מזכירות רהיטים בייתים, אך לא ממש. בשתי נישות, מוצגות שתי עבודות וידאו, אנימציה, של פרטי עיצוב וירטואליים המתחלפים ומשתלבים עם חללים פיזיים מתוך מיצבי אמת שבנתה האמנית בביתה. גלי השכילה ליצור מימד רביעי למיצב הפיסולי, המדמה פוטנציאל למימוש, ובו האפשרות של אי הכרעה בין המציאות לדמיון, כזה המאפשר את המרחב היצירתי. עבודתה של גלי יכולה להיכנס למוזיאון כפי שהיא.
גלי גרינשפן, ללא כותרת (רעש-סלון-אנטי חומר), 2016, לוחות קאפה, משטחי פי.וי.סי והקרנות וידיאו, מימדים משתנים.
מקווה שנהנתם,
תודה ונתראה בידיעון הבא,
שרון