Copy

עכשווית...

תערוכת בוגרי המדרשה 2015.
מאת שרון תובל.
התהלכתי לי בין חללי הכיתות בהן מוצגות תערוכות הגמר של בוגרי המדרשה. האווירה הפסטורלית של בית ברל, לא הצליחה להרגיע את מחשבותיי הטורדניות, שהלכו והתעצמו עם ביקורי בתערוכה. תהיתי על איכות התערוכות המוצגות במדרשה (B.A), ביחס לתערוכות בוגרים אחרות אך גם בהשוואה לתערוכות שהוצגו כאן בעשור האחרון. "לאן נעלמו התערוכות המעניינות שהוצגו כאן בעבר? מדוע ישנן מעט מאוד עבודות המפגינות שליטה בחומרים, בתפיסת העולם? למה לא הצלחתי לראות באופן ברור יותר את העצמאות שכל בוגר אמור לרכוש בשנתו האחרונה ללימודים, המאפשרת לו יזמות מתקדמת, חופש ושליטה במדיומים השונים? אז נכון, כל אמן בעולמו הוא, וישנו צורך בהעמקה של עשייתו לאורך תקופת לימודיו. אך התחושה היא כללית.
רמת ההפקה אף היא נחלשה עם הזמן, תערוכה ללא טקסטים, גלוית כרטיס ביקור לכל אמן, זרוקות ברצפה, אם נותרו. משפט אחד או שניים על כל עבודה, כמו באקדמיות השונות לאמנות, לא היה מזיק. אתר הבוגרים אינו מעודכן, תיקי עבודות אינם מכילים כלל את העבודות המוצגות וזאת כי הקמת התערוכה לא הסתיימה לפחות שבועיים לפני מועד הפתיחה (על פי עדויות מהשטח הסתיימה בערב שלפני הפתיחה)....משהו הלך לי קצת לאיבוד במדרשה השנה."  
בכל זאת, שמח לבשר כי מצאתי מספר הברקות. האמנים שאני מציג בפניכם מאוד מוכנים למהלכי אמנות מורכבים, חושבים, וביצועיסטים כאנשי מקצוע. עם חלק ברור לי שאעבוד בעתיד . אז הינה לכם, קצר ולעניין. תיהנו ולכו לבקר בתערוכה.


בית ברל כפר סבא. שעות פתיחה: ימים א'-ה': 12:00-20:00, יום ו': 10:00-14:00.נעילה: 05.08.2015.
מאחל בזאת הצלחה לכל בוגרי המדרשה 2015.
קרלוס יעקובי, ללא כותרת, מיצב ניו-מדיה, אבטיחים, סכינים, שולחנות, עבודת סאונד, פלאש ונורה, 2015.
הכניסה לחלל התצוגה של קרלוס יעקובי דרמטית: חושך מוחלט, אבטיח שלם מונח על שולחן, לידו סכין חדה ונורה המכוונת אל האבטיח. עבודת הסאונד המתנגנת לה ברקע, חוגגת על טונים של בס... הבזק של פלאש! מיהו המצולם? סיבוב בחלל לצידו השני של קיר גבס שחור, מגלה לנו אבטיח נוסף שניתן לראותו בעת הבזקי הפלאש בלבד. אותם הבזקים נגרמים ע"י טונים של בס מסוימים. האבטיח השני חתוך. מספר הבזקים נוספים ואז מגלים כי האבטיח השני הוא כביכול תמונת מראה של הראשון, אך חסרה לו חתיכה.
במיצבו החוויתי, קרלוס עוסק בתחום האשליות האופטיות במהלך מבריק. הוא הצליח ליצור דימוי על פני רצף זמן, ובזה הוא שובר את הסטטיות שבדימוי, הוא אינו עוד דימוי אלה רצף דימויים בזמן. עבודתו מהווה בכך אוטו-רפלקציה על הצילום, על המבט והדימוי. אך גם על תפיסות חלל, מרחבי זמן, והאפשרויות שהמדיום החדש היום מאפשר ליצור. מיצב חכם, החופר לעומקים פילוסופים שונים ומבוצע בדיוק רב. ממליץ לחוות את המיצב בתערוכה עצמה.
ינון אביאור,בי איי 15,מיצב בטכניקה מעורבת, 2015.
"אפילו כבר אני התעייפתי, אבל אבא רצה עוד סיבוב...". עבודתו של ינון, נראית מוצבת בחלל באופן מינימליסטי, קר ומנוקר, אך מחושב היטב. בחלל מוצבים אלמנטים כביכול מילדותו, כמו מזוודה, גיטרה, בגדי ספורט וכו'. עם הכניסה לחלל, ניתן לקלוט רמזים מיניים, כדורים אנאליים המוצבים כחפצים אסתטיים, רמזים טורדניים כמו מדבקות קומיקס, גזורות ומודבקות על הקיר, מוט גורס אשפה של מקדונלד הנראה כמו מוט סאדו מאזו. השלט הנמצא מחוץ לחלל התצוגה, אינו משאיר ספק באשר לעיסוקו של האמן בתרבות הקווירית, אך מעלה שאלות בדבר אמיתות הנרטיב הנבנה במיצב. אותן שאלות, מצליחות להשאיר על הצופה חותם, שמעט מאוד עבודות השאירו בתערוכה. להוסיף את הביצוע המעולה של האמן והתעוזה: להציב מוט בודד באמצע חלל אינה החלטה כה פשוטה. היא דורשת הרבה אומץ.
לארה גבריאלי, Water writer, מיצב משולב מאובייקט קינטי והקרנת וידאו, 25X25X280 סמ', 2015.
לארה גבריאלי, Phosforward, מיצב חוט זרחני והקרנת וידאו, 500X500 סמ', 2015.

לארה גבריאלי, אמנית רב תחומית, יצרה שני מיצבים הנמצאים בשני חללים סמוכים אחד לשני. כבר בכניסה לחלל התצוגה בו מוצג המיצב "Water Writer", החושך המוחלט, יחד עם צלילי הקערה הטיבטית, מרגיעים את העין והמח, ומכינים את הצופה להתרחשות חווייתית, אל תוך עולם קסום של אור, חלל וסאונד.  
אלומת אור מוקרנת על ספרה מזכוכית מלאה במים, המתפקדת כעדשה ששוברת את קרן האור המתחלפת בצבעוניותה. מן התקרה תלוי חרוט מברונזה, הנוגע לא נוגע בפני שטח המים בתנועה סיבובית המייצרת אדווה.
לארה הצליחה ליצור, במהלך מדויק, תגובה לפעולה עדינה ושברירית, המבוצעת ע"י החרוט, כדימוי עצמאי. ישנו ניסיון מוצלח ליצור מכניזציה של רישום במים המתורגמים לרישום באור. עבודתה של לארה מושפעת מז'אנר חדש של אמני ניו-מדיה, כמו אהרון קובלין וקריס מילק היוצרים במדיה חדשה. הצעד הבא יהיה לאפשר לקהל להשפיע על נראות היצירה.

המיצב השני, המוצג בחלל הסמוך, מבריק הן בביצוע והן בחוויה שהוא מעביר לקהל המבקרים. לארה יצרה רישום תלת ממד בחלל התצוגה החשוך, ע"י חוטים זוהרים. מציאות חללית אלטרנטיבית. יחד עם המיצב הראשון, לארה, מבין הבודדים, המציעים חווית אמנות מרתקת.
ליה נברו, ללא כותרת, שמן על בד, מידות, 2015
 עד כמה שהעיסוק בתמת החיות בציור נשמע לעוס, ליה מצליחה להחיות אותו מחדש. ליה נברו, אמנית רב תחומית, מציירת נפלא, לעומק. ליה יוצרת בעבודותיה, מתח בין הפיגורטיבי למופשט, בין האטום לשקוף. מתח שנוצר בין עולמה הפנימי לחלל הציור. היא בודקת משמעותם של אפרטוסים התנהגותיים וחברתיים ובוחנת אפשרויות להפריכם.
הכל בעיניים ! המבט החי ונושם שהיא מצליחה ליצור אצל אותן חיות שהיא מציירת, חודר הישר אל תוך הנפש של הצופה, ויכול להפוך כל אוכל בשר לצמחוני. כך הרגשתי. שבא לי לחבק את אותן חיות. הנושא חשוב מאוד היום, במיוחד שהוא מבוצע בכזאת וירטואוזיות המתבטאת בשליטה מוחלטת של המדיום. זה מורגש וזה מרוח שם על הבד.
לירון חוגג, המעבדה, חממה לגידול צמחים ומעבדה לפיתוח פיגמנטים, 2015
לירון חוגג חוקרת מזה שנים, תהליכי יצור פיגמנטים, כפי שיצרו לפני תחילת המהפכה התעשייתית באירופה. הידע שלה נע בין תחומי הבוטניקה, הכימיה, הביולוגיה, אך גם דורש יכולות טכניות של יצור מדהימות. לירון יצרה מעבדה, המפתחת פיגמנטים טהורים, כאלה שלא ניתן למצוא בשוק. כל הצמחים שאותם היא מגדלת בחממה, הנמצאת ממש אל מול המעבדה, הינם מן הטבע הפראי הישראלי. לירון הסבירה למבקרים, לעומק, את תהליכי היצור, ואף הציגה בפניהם תוצרים בשלבים שונים של התהליך. נכון הוא שהתצוגה עצמה אינה כל כך "אסטתית" לעין, אבל למי אכפת שמדובר במחקר כה עמוק ומרתק.
תצוגת מעבדות יצור או מחקר, הינו ז'אנר הולך ומתרחב כל שנה, בקרב בוגרי האקדמיות השונות (לפחות בישראל). בשנקר השנה ישנה דוגמא מצוינת של זוג האמנים יניב עמר ולימור תמיר. פרויקט שאפתני זה של לירון, מעיד על עומק מחקרי, על תשוקה, על שירות האמנות לצורכי תחומי עשייה שונים. כלבבי.
דניאלה חי, ישמעאל, קונצרטו לוויולה ולמחשב, 2015
דניאלה חי, אמנית ניו-מדיה, יצרה פרויקט שאפתני במיוחד ובנתה מיצב וידאו, סאונד ופרפורמנס על בסיס המבנה הקלאסי של קונצ'רטו. ליצירה שלושה חלקים אלגרו, אנדנטה ואלגרטו. בעבודתה, עשתה שימוש בדמותו של ישמעאל באמצעות שיר שכתבה, העוסק בתמה המרכזית: קללה וברכה.
.
במהלך החצי שעה, מנוגנים, ע"י אחותה, גליה חי, סולנית הוויולה, שלשת קטעי הקונצ'רטו, במקביל עם הקראת טקסטים של ששון חי, אביה. שתי הקרנות וידאו גדולות אחת אל מול השנייה ניצבות מימין ושמאל בחלל המרכזי הקטן, ובאמצע הסולנית מופיעה במסך לד, יחד עם שני מוניטורים המתרגמים את סאונד המבקרים אל תוך המיצב עצמו. לדניאלה, לוחות בקרת סאונד, והיא מתפקדת במיצב המולטי-מדיה, כמנצחת / די ג'יי / פרפורמרית. כל זמן קבוע מראש, מבצעת דניאלה פרפורמנס סאונד, בו היא שוזרת אל תוך הניגון הקלאסי, קטעים עכשוויים.  התמהיל הסונורי מעניין ביותר.

עבודה זו, מבקרת נושאים רבים כמו זיהום הסביבה, הרג חיות, מלחמות ועוד. הממד הפיוטי של הוויולה רק מעצים בכל חלק את האימג'ים החולפים להם בעבודות הוידאו. הקהל מוצף ועטוף הן ע"י הסאונד והן ע"י התמונות שרצות להן מכל עבר. ללא ספק, החלל בו מוצגת העבודה אינו מכבד את מעמדה הביצועי. היא מיועדת לחלל גדול במוזיאון. כאשר הגעתי לחלל של דניאלה, הבנתי שהיא אחת הבוגרות המוכנות להתמודד בעולם האמנות האכזרי שבחוץ. עבודה יוצאת מן הכלל.
נתראה בגיליון הבא,
שרון תובל
Facebook
Facebook
Website
Website
LinkedIn
LinkedIn
Twitter
Twitter
Copyright © *|2015|* 
All rights reserved.


unsubscribe from this list    update subscription preferences 

Email Marketing Powered by Mailchimp